אלה מכם שהשתתפו בקורס או הרצאה שלי, יודעים שאני אוהבת לשלב בלימוד סיפורים. במשך השנים אספתי סיפורים רבים שקשורים לנושאי התפתחות אישית. ביום שישי אחד בדצמבר 2014, תוך כדי שעור היוגה, עלה לי רעיון: לשלוח במייל בכל יום שישי סיפור לכל קהילת הקשר שלי, סיפור לשבת. וכך עשיתי מאז. היום החלטתי לפרסם את הסיפורים האלה גם בבלוג, כדי שניתן יהיה לחזור ולקרוא אותם.
הסיפור היום הוא סיפור שאני מאוד אוהבת שמסתובב ברשת. אם מישהו יודע מה מקורו, אשמח שתכתבו לי.
שני חברים הלכו במדבר.
בנקודה מסוימת במסעם החל ויכוח ביניהם. אחד החברים סטר לחברו על הלחי. החבר שקיבל את הסטירה נפגע מאד, אך ללא מילה פשוט כתב על החול: "החבר הכי טוב שלי סטר לי היום על הלחי".
הם המשיכו במסעם, עד אשר הגיעו לנאת מדבר שופעת מים והחליטו להתרחץ במימי האגם. אותו חבר שקיבל את הסטירה, שקע בבוץ והתחיל לטבוע, אבל חברו הטוב בא והציל אותו. אחרי שהתאושש מהטראומה שעבר, הוא חרט על אבן: "החבר הכי טוב שלי הציל היום את חיי"
החבר שסטר לשני על הלחי שאל אותו, מדוע אחרי שסטרתי לך על הלחי כתבת בחול, ועכשיו חרטת את דברי באבן? השיב לו חברו: כשמישהו פוגע בנו אנחנו צריכים לרשום את זה על החול, כך שרוח המחילה והסלחנות תוכל למחוק את זה, אבל כשמישהו עושה לנו משהו טוב, אנו חייבים לחרוט את זה על אבן כך ששום רוח לא תוכל למחוק.
חומר למחשבה: הייתם רוצים לחיות בעולם בו אנשים כותבים את עלבונותיהם ופגיעותיהם על החול וחורטים את הברכות והטוב שלכם על אבן? אני כן!