הסיפור היום לכבוד החג הוא סיפור על חופש. מצאתי אותו באתר שנקרא סיפורים מעוררי השראה (inspirationalstories). התרגום שלי. בסיפור התנכי, יש פרעה חיצוני שמשעבד אותנו, ומשה חיצוני שמוציא אותנו מעבדות לחרות. בחיים האמיתיים, גם פרעה וגם משה, הם חלק מאיתנו. האם אנחנו מודעים להם?
היה היתה פעם ציפור חופשיה. היא ריחפה בשמים, תפסה יתושים לארוחת צהרים, ונהנתה להרטב בספטופי גשם הקיץ כמו הרבה ציפורים אחרות.
אבל היה לה הרגל מיוחד. בכל פעם שקרה משהו בחייה, טוב או רע, הציפור אספה אבן קטנה מהאדמה. בכל יום היא מיינה את האבנים שלה, צחקה כשנזכרה במאורעות מלאי שמחה, ובכתה כשנזכרה במאורעות עצובים.
הציפור תמיד לקחה את האבנים שלה איתה, בין אם עפה בשמים או הלכה על האדמה, היא אף פעם לא שכחה אותן.
השנים חלפו, לציפור היו הרבה אבנים, והיא המשיכה למיין אותן, נזכרת בעבר. זה נהיה יותר ויותר קשה לעוף ויום אחד היא כבר לא יכלה לעוף יותר.
הציפור שפעם היתה חפשיה כבר לא יכלה גם ללכת על האדמה. היא לא יכלה לתפוס יתושים למאכל, ורק גשם נדיר אפשר לה לשתות קצת מים. אבל הציפור סבלה את הקשיים שלה באומץ ושמרה על זכרונותיה היקרים.
אחרי זמן מה הציפור מתה מרעב וצמא – ורק צרור אבנים חסרות ערך הזכירו אותה לעוד זמן רב.
חומר למחשבה: מהם ההרגלים שלי שמצמצמים יותר ויותר את החופש שלי? איזה שינויים אני צריכה לעשות כדי לשחרר את עצמי מהם?
חג חרות שמח!
לדליה שלום
תודה על הכל.
חג שמח והרבה אושר ובריאות.
הסיפורים שאת שולחת,מלאי לקחים ומאד מענינים.
חים
תודה חיים! חג שמח!