במאמר הזה אציג לכם תוצאות מחקרים של חוקרת בתחום הפסיכולוגיה החיובית בשם ברברה פרדריקסון (Barbara Fredrickson) מאוניברסיטת צפון קרולינה שעוסקים בשאלה: מהו היחס הרצוי בין רגשות חיוביים לשליליים?

ברברה פרדריקסון טוענת שתדירות מספיק גבוהה של רגשות חיוביים מאפשרת בנייה של משאבים פנימיים מתמשכים, קבועים, שנשארים. המשאבים האלה בתורם הופכים אותנו לאנשים יותר נוכחים, חזקים, מחוברים, מסופקים, שמחים.

למצב הזה, שבו ב"דיאטה" שלנו יש מספיק רגשות חיוביים כדי לאפשר את תהליך הבנייה הזה קוראת ברברה פרדריקסון flourishing התרגום המקובל לעברית זה שגשוג.

למצב בו ב"דיאטה" שלנו יש מעט מדי רגשות חיוביים ולא מתרחש תהליך הבניה של משאבים קבועים היא קוראת languishing התרגום המקובל לעברית זה הישרדות.

לא מדובר כאן על הישרדות או שגשוג מבחינה כלכלית. מדובר על הישרדות או שגשוג מבחינת רמת השמחה, רמת האנרגיה, רמת הבריאות הנפשית. מבחינת התהליך של בניית משאבים, התחזקות, התפתחות.

לאנשים שחיים בשגשוג יש: ציון גבוה בבריאות נפשית, חוסן נפשי גבוה, מטרות ומשמעות, חיוניות – ומעל לכל – הרגשה טובה. הם מרגישים טוב.

מה שקובע אם נחיה בהישרדות או בשגשוג זה היחס בין כמות הרגשות החיוביים שלנו לכמות הרגשות השליליים שלנו. ברברה פרדריקסון קוראת ליחס הזה positivity ratio ובעברית יחס החיוביות.

קודם כל החדשות הטובות. אצל רובנו – גם השורדים וגם המשגשגים – היחס הזה גדול מ-1. אצל רוב האנשים יש יותר רגשות חיוביים משליליים. וזה כבר משמח. רק אצל אנשים שנמצאים במצבים פתולוגיים כמו דיכאון או חרדה היחס הזה נמוך מ-1.

כדי לאפשר שגשוג, כדי לאפשר בנייה של משאבים פנימיים מתמשכים, קבועים, שנשארים, יחס החיוביות שלנו צריך להיות לפחות 3:1. אנחנו צריכים להרגיש לפחות שלשה רגשות חיוביים על כל רגש שלילי.

3:1 הוא יחס הקסם שמהווה את נקודת המפנה בין חיים רגילים, של הישרדות, של להחזיק מעמד, לבין חיים של שגשוג, חיוניות הרגשה טובה וצמיחה מתמשכת.

אני רוצה להדגיש שני דברים חשובים ביחס ל positivity ratio.

1. לא העוצמה של הרגשות החיוביים קובעת אלא התדירות שלהם. לא צריך להיות בעננים או בהיי מטורף. מספיק להרגיש רגשות חיוביים בעוצמה בינונית, מספיק להרגיש נוח, נעים, מרוצה, מחובר לאחרים.

2. לא צריך לשאוף לאפס רגשות שליליים. היחס שקובע הוא הוא 3 ל-1 לא 3 לאפס. אין צורך להיות מאושר בכל רגע. זה בסדר גמור להיות אנושי. לחוות מדי פעם עצב תסכול או אכזבה.

הפיזור של יחס החיוביות באוכלוסיה של ארצות הברית (אני מניחה שזה דומה בכל העולם המערבי) הוא:

אצל 10-20% יחס החיוביות נמוך מ-1. אלה האנשים שסובלים מחרדה או דיכאון.

אצל עוד 10-20% יחס החיוביות הוא 3 או גבוה יותר. לפחות 3 רגשות חיוביים על כל רגש שלילי. אלה האנשים שחיים בשגשוג, חיוניות, הרגשה טובה וצמיחה מתמשכת.

אצל השאר, שהם הרוב, 60-80% מהאוכלוסייה, יחס החיוביות הוא באזור ה-2. שני רגשות חיוביים על כל רגש שלילי. אלה השורדים, מחזיקים מעמד. אלה הם רובנו.

אז מה לעשות?

כדי להעלות את יחס החיוביות ולעבור ממצב של הישרדות למצב של שגשוג אפשר להוריד את כמות הרגשות השליליים, ו/או להגביר את כמות הרגשות החיוביים.

איך עושים את זה? מי שעוקב אחרי לאורך זמן כבר יודע, ע"י שינוי צורת החשיבה שלנו!

השינוי הזה של החשיבה הוא תהליך שאני קוראת לו אימון התודעה.
מי שרוצה לעשות אותו בהנחיה שלי יכול לבחור בין שתי אפשרויות:

1. אימון התודעה בקבוצה במועדון הסוללים: מפגש אינטרנטי שבועי בהנחיה שלי בשידור חי. כל הפרטים על מועדון הסוללים כאן. 
2. אימון התודעה בתהליך פרטני. בפגישות אישיות איתי. תהליך קצר ואפקטיבי.. כל הפרטים כאן.