למה אושר זה עניין של תרגול?

osher2בתחילת המאמר, אני רוצה להבהיר למה אני מתכוונת כשאני משתמשת במילה הטרנדית הזאת: "אושר". כשאני אומרת "אושר" אני מדברת על תחושה מתמשכת של נעימות, שביעות רצון, שלווה וסיפוק שנמשכת למרות השינויים החיצוניים והפנימיים שחלים בחיינו כל הזמן. למילה האנגלית well-being עוד אין מילה מקבילה בעברית. המילון מציע את המילה רווחה. שמעתי גם על מילה חדשה שחדשה האקדמיה ללשון עברית: שלומות (מהמילה שלום) הבעיה עם המילים האלה היא שאף אחד לא מבין למה אתה מתכוון כשאתה אומר אותן…

אז האושר הזה, התחושה המתמשכת הזו של נעימות, שביעות רצון, שלווה וסיפוק, איך יוצרים אותה? לרובנו יש רשימה של דברים שצריכים לקרות כדי שנוכל להיות יותר מאושרים. מה זה בשבילך?

יותר כסף? בית חדש? קידום בעבודה? לרדת במשקל? למצוא את הפרטנר המושלם לזוגיות? שבן/בת הזוג שלך סוף סוף ישתנה? שהילדים יגדלו, או יתחתנו, או יתחילו ללמוד, או יסתדרו בחיים? אנחנו חושבים, שהדברים האלה יעשו אותנו יותר מאושרים, אבל מסתבר שזאת לא האמת. הם לא.

ב-20 השנים האחרונות התפתח תחום מחקר חדש שנקרא "פסיכולוגיה חיובית". תחום זה חוקר את נושא האושר בכלים מחקריים של מדעי החברה. מחקרים רבים שהצטברו בשנים האחרונות מראים ששינוי בנסיבות החיים לא הופך אותנו מאושרים יותר באופן מהותי.

המחקרים מראים שחוץ ממקרים קיצוניים יוצאי דופן, יש לנו נטייה להשאר ברמה מסוימת של אושר. כשקורה משהו טוב בחיינו אנחנו שמחים יותר לפרק זמן מסוים וחוזרים לרמת האושר הקבועה שלנו. למזלנו, גם כשקורה לנו משהו רע, אנחנו עצובים יותר לפרק זמן מסוים וחוזרים לרמת האושר הקבועה שלנו. לכל אחד מאיתנו נקודת האושר שלו.

happiness

התמונה לקוחה מתוך המאמר של סוניה ליובומירסקי pursuing happiness

מה קובע את נקודת האושר שלנו? המודל המקובל היום לקביעת נקודת האושר הוצע עי החוקרת סוניה ליובומירסקי ועמיתיה וקובע: רק 10% מרמת האושר תלויה בנסיבות החיצוניות של החיים: כסף, עבודה, מערכות יחסים, משפחה מצב בריאותי ועוד.

אם הנסיבות החיצוניות, המציאות של חיינו קובעת רק עשרה אחוזים מרמת האושר שלנו, מה קובע את  שארית תשעים האחוזים? האופן שבו אנחנו מתיחסים למציאות הזו. אנחנו יוצרים את האושר שלנו במו ידינו דרך האופן שבו אנחנו חושבים, מאמינים, מפרשים ופועלים.

לפי המודל של סוניה ליובומירסקי, מתוך ה- 90% האלה, 50% תלוי בגנטיקה, ו-40% ניתן לשינוי ע"י פעילות מכוונת. אני אישית מקבלת את הגישה של המסורות הרוחניות לפיהן אנחנו יכולים לשנות הרבה יותר מאשר 40%. אבל אתם יודעם מה? בתור התחלה, בואו נסתפק ב-40%.

באותה מציאות נתונה, שני אנשים שונים יחשבו מחשבות שונות, והחוייה שלהם תהיה שונה לגמרי. יש סוגי מחשבות שאני קוראת להן "מחשבות תומכות אושר". אלה מחשבות של תקוה, אמונה, פרגון, תודה, הערכה, אהבה, ביטחון. לעומת זאת יש סוגי "מחשבות שודדות אושר" כמו למשל דאגה, בקורת, תלונה, אשמה, האשמה, יאוש.

המפתח לאושר, לתחושה מתמשכת של נעימות, שביעות רצון, שלווה וסיפוק טמון בתוך הראש שלנו. הדרך לאושר היא פשוטה: לשנות את הרגלי החשיבה שלנו מהרגלי חשיבה שודדי אושר להרגלי חשיבה תומכי אושר.

פשוט? כן. קל? ממש לא.

אולי ניסיתם כבר בעבר לשנות את הרגלי החשיבה שלכם. להחליף בקורת בפרגון, תלונות בהכרת תודה, או דאגה בתקוה. אם אכן ניסיתם, ודאי שמתם לב שזה בכלל לא קל. למה? למה לפעמים נדמה שהרגלי החשיבה הישנים שגורמים לנו להתלונן, לבקר, לדאוג ולכעוס, משתלטים עלינו, ולא מאפשרים לנו לבחור במחשבות של שלוה, אהבה, פרגון והכרת תודה?

התשובה באה מתחום חדש במדעי המוח שנקרא neuroplasticity. מחקרים שהצטברו ב-40 השנה האחרונות מראים שהמוח שלנו גמיש ומשתנה כל הזמן בהתאם לפעולות שהוא מבצע.

ההתנסויות שלנו (לימוד, חשיבה, רגש, זכרון) יוצרות כל הזמן מסלולים עצביים חדשים. המוח משתנה בהתאם לחוק תלוי שימוש: מסלול עצבי שמשתמשים בו הרבה מתחזק, מסלול שלא משתמשים בו נחלש ולבסוף נעלם.

mind trainingאחד הנסיונות היפים בתחום הזה נעשה עי חוקר המוח אלוורו פסקואל- ליאונה. מתנדבים למדו לנגן על פסנתר תרגיל קטן ב-5 אצבעות. הם התאמנו 5 ימים במשך שעתיים ביום. בסוף התהליך עברו המשתתפים תהליך שנקרא מבחן TMS אשר מאפשר למפות את גודל האזור במוח אשר שולט על תנועת האצבעות. הסתבר שבעקבות התרגול האזור השולט על תנועת האצבעות של יד ימין גדל. מחקרים רבים נוספים אשרו את הממצא הזה והראו שחזרה שוב ושוב על פעולה מסוימת, גורמת למוח להקצות לניהול של פעולה זו "שטח נדל"ן" גדול יותר.

אבל הניסוי לא נגמר בזה. קבוצת מתנדבים שניה התבקשה לדמיין את האימון בנגינה. הם ישבו ליד הפסנתר, דמיינו את השימוש באצבעות ואת הצלילים שנוצרים, שעתיים ביום במשך 5 ימים, בלי להזיז אצבע. במבחן ה- TMS  נמצא שאזור המוח השולט בתנועת האצבעות התרחב באותה מידה בקבוצת המדמיינים כמו בקבוצת המתאמנים. מסקנת הניסוי: מחשבה בלבד יכולה לשנות את הפונקציה והמבנה הפיזי של החומר האפור. מדהים, לא?

מחקרים נוספים מוכיחים שבאותו אופן ניתן לפתח הרגלי חשיבה יוצרי אושר עי אימון. אם אני רגילה למשל להסתכל על חצי הכוס הריקה ולחשוב על מה שאין, התאמנתי במחשבות האלה הרבה פעמים ביום במשך הרבה שנים, והן נהפכו לאוטומט. עכשיו, כשאני מנסה ללמד את עצמי לראות את היש כדי להגביר את האושר שלי זה נראה בלתי אפשרי, המחשבות השליליות חוזרות ומשתלטות.

החדשות הטובות הן שהמוח שלנו ממשיך להיות גמיש. אם היום אתחיל להתאמן בראיית היש על ידי תרגול קבוע של הכרת תודה למשל, ואתמיד בכך לאורך זמן, ייווצר במוח שלי מסלול עצבי חדש שילך ויתחזק עם התרגול. אם אתמיד מספיק זמן יש סכנה ממשית (ראו הוזהרתם…) שאהפוך לאדם חיובי רואה יש. באותו אופן בדיוק אני יכולה לאמן את עצמי להיות מפרגנת, אוהבת ובוטחת. זה קל? לא. זה דורש מאמץ? כן. אבל זה אפשרי.

זה הרעיון הפשוט עליו מבוסס התרגול בקורס הדגל שלי "חדר כושר לאושר". חזרה שוב ושוב על הרגלי חשיבה תומכי אושר, לאורך מספיק זמן, הופכת אותם לאוטומט החדש שלנו.

אני מלמדת חלק מהידע והכלים ליצירת אושר בסמינר "איך יוצרים אושר" שמתקיים בסדרת הסמינרים מדע והשראה. ללימוד מקיף של ידע וכלים להגברת האושר אתם מוזמנים להצטרף לקורס "חדר כושר לאושר" שנפתח פעמיים בשנה.

רוצה שאודיעך כשתפתח ההרשמה למחזור הבא? מלא/י את הפרטים בטופס שבתחתית העמוד.

מוזמנים להגיב ולשתף חברים

תגובות


תגובות

למה אושר זה עניין של תרגול? — תגובה אחת

  1. קראתי את המאמר ומאד נהנתי מהדרך הברורה/מדויקת של ההסבר. כמי שהשתתפה בשני מחזורים של חדר כושר לאושר, אני ממליצה בחום על סדנה זו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים